סיום והדרן למסכת יומא,, ביצה מעשר שני ראש השנה תענית פסחים דמאי ירושלימי

סיום מסכת יומא 2016

משנה ח  (י)

אָמַר רְבִּי עֲקִיבָה: אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל!
לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין, וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם?
אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל לו,כה)
"וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם";
וְאוֹמֵר: (ירמיה יז,יג)
"מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יי",
מָה מִקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים,
אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל.

ירושלמי יומא

כתיב (ירמיהו יז, יג) מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְהוָה, כָּל-עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ; וְסוּרַי בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ, כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם-חַיִּים אֶת-יְהוָה. מָה מִקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים

וכן אומר וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים, וּטְהַרְתֶּם:  מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל-גִּלּוּלֵיכֶם, אֲטַהֵר אֶתְכֶם. 

The Yerushalmi is troubled that the first sentence from Yechezkial describes purification by sprinkling.  This is for a very severe tumah of touching a dead person.  The next sentence discusses going to a mikveh which is for minor tumah like touching a dead lizard.   Obviously if HaKadosh Baruch Hu purifies us from a severe tumah like tumat met, then he is willing to remove a minor tumeh which requires just a mikveh.  The Yerushalmi therefore restates the Mishneh putting the mikveh in the first.

חטאיםNow what is being discussed is tumeh not sins 

However, the analogy between tumah and chet is found in the pasuck

ויקרא טז ל

כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם:  מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי יְהוָה, תִּטְהָרוּ. 

הדרן

הֲדַרַן עַלָךְ מַסֶּכֶת יומא וְהֲדַרַך עֲלָן, דֲעֲתֵך עֲלֵך מַסֶּכֶת
יומא וֽדֲעֲתֵך עַלָךְ.
לָא נִתֽנַשֵׁי מִינָךְ מַסֶּכֶת יומא וְלֹא תִּתֽנַשִׁי מִינַן,
לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלֹא בְּעָלְמָא דְאַָתֵי.

הַעֲרֵב נָא ה' אֱלֹקינוּ, אֶת דִּבְרֵי תּוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּפִיפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ כּוּלָנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כּוּלָנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תּוֹרָתְךָ

מֵאֹיְבַי, תְּחַכְּמֵנִי מִצְו‍ֹתֶךָ:    כִּי לְעוֹלָם הִיא-לִי.

 יְהִי-לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ--    לְמַעַן, לֹא אֵבוֹשׁ.

לְעוֹלָם, לֹא-אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ:    כִּי בָם, חִיִּיתָנִי.

בָּרוּךְ אַתָּה ה' לַמֽדֵנִי חֻקֶּיךָ

 אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד.

מוֹדִֶה אֲנִי לְּפָנֶיךָ ה' שֶׁנָתַתָּ חֶלְֽקִי מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וּבָתֵּי כְנֵסֽיּוֹת וְלֹא נָתַתָּ חֶלְֽקִי בָתֵּי תִיאֲטְרוֹת וּבָתֵּי קִרְקַסִאוֹת.    אֲנֽי עָמֵַל  וְהֵן עֲמֵלִים. אֲנִי עָמֵַל לִירֹש גַן עֵדְן, וְהֵם עֲמֵלִים לִבְאֵר שַׁחַת.
שֶׁנֱאמַר - כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת (תהילים טז:י)
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אלקי, כְּשֵׁם שֶׁעֲזַרֽתַּנִי לְסַיֵים מַסֶּכֶת יומא  כֵּן תּֽעַזְרֵנִי לְהַתְחִיל מְסֶכְתוֹת אַחֵרוֹת וּסֽפָרִים אַחֵרִים וּלְסַיֵימָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה וּזְכוּת כֹֹּל הַתְנָאִים וְאָמוֹרָאִים הֵַנִזְכַּרֽים בְּמַסֶּכֶת יומא תַעֲמוֹד לִי וּלְזַרְעִי שֶׁלֹא תָּמוּש הַתּוֹרָה מִפֽי וּמִפִי זַרְעִי עד עוֹלָם. וַיִתְקַיֵים בִּי  

בְּהִתְהַלֶּכְךָ, תַּנְחֶה אֹתָךְ--    בְּשָׁכְבְּךָ, תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ;
וַהֲקִיצוֹתָ,    הִיא תְשִׂיחֶךָ.  

כִּי-בִי, יִרְבּוּ יָמֶיךָ;    וְיוֹסִיפוּ לְּךָ, שְׁנוֹת חַיִּים.   

אֹרֶךְ יָמִים, בִּימִינָהּ;    בִּשְׂמֹאולָהּ, עֹשֶׁר וְכָבוֹד.

ה'--עֹז, לְעַמּוֹ יִתֵּן;    ה', יְבָרֵךְ אֶת-עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. 

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי הוּא עָתִיד לְאִתְחַדְתָּא, וּלְאַחֲיָאה מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא יַתְּהוֹן לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירֻשְׁלֶם וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מִן אַרְעָא, וּלְאָתָבָא פֻלְחָנָא דִּי שְׁמֵיהּ לְאַתְרֵיהּ, וְיִמְלֹיךְ במַלְכוּתֵיהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵיהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵיהּ, בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּיהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמָן קָרִיב; וְאִמְרוּ אָמֵן. 

 יְהֶא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלְמָא וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. 

 יִתְבָּרַךְ יִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר, וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדַּר וְיִתְעַלֶּה, וְיִתְהַלַּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

  לְעֵילָא לְעֵילָא מִכָּל בִּרְכָתָא ושִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא ונֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא; וְאִמְרוּ אָמֵן. 

 עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל תַּלְמִידֵי תַּלְמִידֵיהוֹן  וְעַל כָּל מָאן דְּעָסְקִינָן בְּאוֹרָיְתָא דִּי בְאַתְרָא קַדִּישָׁא הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵי לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפֻרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא, וְאִמְרוּ אָמֵן.  יְהֶא שְׁלָמָא רַבָּא מִשְּׁמַיָּא וְסִיַּעְתָּא וּפֻרְקָנָא עֲלֵיכוֹן וַעֲלַנָא וְעַל כָּל קְהָלְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

 יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים טובים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן:

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

--------------------------------------------------------------

Saturday, February 15, 2014

siyum hadran beitza yerushalmi

פרק ה - משנה ז

מִי שֶׁזִּמֵּן אֶצְלוֹ אוֹרְחִים, לֹא יוֹלִיכוּ בְיָדָם מָנוֹת, אֶלָּא אִם כֵּן זִכָּה לָהֶם מָנוֹתֵיהֶם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. אֵין מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין אֶת הַמִּדְבָּרִיּוֹת, אֲבָל מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין אֶת הַבַּיְתוֹת. אֵלּוּ הֵן בַּיְתוֹת, הַלָּנוֹת בָּעִיר . מִדְבָּרִיּוֹת, הַלָּנוֹת בָּאֲפָר

אֵלּוּ הֵן הַמִּדְבָּרִיּוֹת? אֵלּוּ שֶׁהֵן יֺוצְאוֹת בְּפֶסַח וְנִכְנְסוֹת בְּרְבִיעָה, אֵלּוּ הֵן בַּיְתוֹת? הַלָּנוֹת בָּעִיר. ר' אוֹמַר, אֵלּוּ וְאֵלּוּ נִכְנְסוּ לְתְחוּם מֵשֶׁחֲשִיכָה מוּתָּרִין לִשְחוֹט אֵלּוּ הֵן הַמִּדְבָּרִיּוֹת? הַגְדֵילוֹת בָּאֲפָר א"ר זְעִירָה הַדָא אַמְרָה כְּלִי שֶׁבָא מִחוּץ הַתְחוּם לְתְחוּם מֵשֶׁחֲשִיכָה מוּתָּר לְטַלטְלוֹ ר"ש בַּר כַּרְסֵנָא בְּשֵם ר' אָחָא וּבִלְבַד בְּד' אַמֺות כְּהַדָא גָמְלִיֵיל זוגָא אֺוקְרַיה חַד סַרקָיי כְּמֵהִין. אַתָא שָאַל לר' מָנָא. א"ל קָבְלִין בְּגֺו מְגִירַיִין דִידָך וְאוֹכלִין בְּד' אַמוֹת:

הדרן
הֲדַרַן עַלָךְ מַסֶּכֶת יוֹם טוֹב וְהֲדַרַך עֲלָן, דֲעֲתֵך עֲלֵך מַסֶּכֶת

יוֹם טוֹב וֽדֲעֲתֵך עַלָךְ. לָא נִתֽנַשֵׁי מִינָךְ מַסֶּכֶת יוֹם טוֹב וְלֹא תִּתֽנַשִׁי מִינַן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלֹא בְּעָלְמָא דְאַָתֵי.

הַעֲרֵב נָא ה' אֱלֹקינוּ, אֶת דִּבְרֵי תּוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּפִיפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ כּוּלָנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כּוּלָנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תּוֹרָתְךָ

מֵאֹיְבַי, תְּחַכְּמֵנִי מִצְו‍ֹתֶךָ:    כִּי לְעוֹלָם הִיא-לִי.

 יְהִי-לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ--    לְמַעַן, לֹא אֵבוֹשׁ.

לְעוֹלָם, לֹא-אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ:    כִּי בָם, חִיִּיתָנִי.

בָּרוּךְ אַתָּה ה' לַמֽדֵנִי חֻקֶּיךָ

 אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד.

מוֹדִֶה אֲנִי לְּפָנֶיךָ ה' שֶׁנְתת חֶלְקֵי מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ ובתי כנסיות וְלֹא נתת חֶלְקֵי בתי תיאטרות ובתי קרקסאות.    אני עמל  וְהֵן עֲמֵלִים. אני עמל לירש גן עדן, וְהֵם עֲמֵלִים לִבְאֵר שַׁחַת. שֶׁנֱאמַר - כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת (תהילים טז:י)

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אלקי, כְּשֵׁם שֶׁעֲזַרֽתַּנִי לְסַיֵים מַסֶּכֶת יוֹם טוֹב  כֵּן תּֽעַזְרֵנִי לְהַתְחִיל מְסֶכְתוֹת אחרות וּסֽפָרִים אַחֵרִים וּלְסַיֵימָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה וּזְכוּת כֹֹּל הַתְנָאִים וְאָמוֹרָאִים הנזכרים במַסֶּכֶת יוֹם טוֹב תַעֲמוֹד לִי וּלְזַרְעִי שֶׁלֹא תָּמוּש הַתּוֹרָה מִפֽי וּמִפִי זַרְעִי עד עוֹלָם. וַיִתְקַיֵים בִּי  

בְּהִתְהַלֶּכְךָ, תַּנְחֶה אֹתָךְ--    בְּשָׁכְבְּךָ, תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ;
וַהֲקִיצוֹתָ,    הִיא תְשִׂיחֶךָ.  

כִּי-בִי, יִרְבּוּ יָמֶיךָ;    וְיוֹסִיפוּ לְּךָ, שְׁנוֹת חַיִּים.   

אֹרֶךְ יָמִים, בִּימִינָהּ;    בִּשְׂמֹאולָהּ, עֹשֶׁר וְכָבוֹד.

ה'--עֹז, לְעַמּוֹ יִתֵּן;    ה', יְבָרֵךְ אֶת-עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. 

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי הוּא עָתִיד לְאִתְחַדְתָּא, וּלְאַחֲיָאה מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא יַתְּהוֹן לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירֻשְׁלֶם וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מִן אַרְעָא, וּלְאָתָבָא פֻלְחָנָא דִּי שְׁמֵיהּ לְאַתְרֵיהּ, וְיִמְלֹיךְ במַלְכוּתֵיהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵיהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵיהּ, בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּיהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמָן קָרִיב; וְאִמְרוּ אָמֵן. 

 יְהֶא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלְמָא וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. 

 יִתְבָּרַךְ יִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר, וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדַּר וְיִתְעַלֶּה, וְיִתְהַלַּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

  לְעֵילָא לְעֵילָא מִכָּל בִּרְכָתָא ושִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא ונֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא; וְאִמְרוּ אָמֵן. 

 עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל תַּלְמִידֵי תַּלְמִידֵיהוֹן  וְעַל כָּל מָאן דְּעָסְקִינָן בְּאוֹרָיְתָא דִּי בְאַתְרָא קַדִּישָׁא הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵי לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפֻרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא, וְאִמְרוּ אָמֵן.  יְהֶא שְׁלָמָא רַבָּא מִשְּׁמַיָּא וְסִיַּעְתָּא וּפֻרְקָנָא עֲלֵיכוֹן וַעֲלַנָא וְעַל כָּל קְהָלְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

 יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים טובים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן:

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

=========================

מעשר שני

 פרק ה - משנה טויוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל הֶעֱבִיר הוֹדׇיוֹת הַמַּעֲשֵׁר . אַף הוּא בִּטֵּל אֶת הַמעוֹרְרִים , וְאֶת הַנּוֹקְפִים . וְעַד יׇמׇיו הׇיׇה פַּטִּיש מַכֶּה בִּירוּשׇלַיִם, וּבְיָמׇיו אֵין אׇדׇם צׇרִיך לִשְׁאוֹל עַל הַדְּמַאי :

מעשר שני

דמאי - רבי יוסי בשם רבי אבהו רבי חזקיה בשם רבי יודה בן פזי: דמאי דמי תיקן. דמאי לא תיקן.

סוטה

דמאי - רבי יוסי בשם רבי אבהו רבי חזקיה בשם רבי יודה בן פזי: דמאי דמי תקין ומי לא תקין.

שבת

          רבי יוסי בשם רבי אבהו רבי חזקיה בשם רבי יודה בן פזי: דמאי דמתקן. דמאי דלא תקן.

What is the etymology of the word Damai?

1.               פירות אלו נקראים "דמאי" מלשון: דא מאי - זה מהו, מעושׂר או אינו מעושׂר

          (ערוך ערך דמאי; פהמ"ש להרמב"ם בבלי ברכות פ"ז מ"א; תוי"ט ותפא"י דמאי פ"א מ"א).

פירוש המשניות לרמב"ם

2.               מלשון דמיתי אם יוצא ממנו מעשׂר או לא

3.               דין מאי מתוקן או לא
4.               מלשון דמע, עירוב (עין מתחלפת באלף), שהפירות נתערב בהם ספק
           (מלאכת שלמה דמאי שם, בשם לשון אחר).
5.               לשון דמיון ומחשבה, שחושבים אם הוציאו מהפירות מעשׂר או לא
          מלאכת שלמה שם בשם י"מ

6.               ויש מפרשים לשון מאה, על שם שתיקנו ליתן אחד ממאה לכהן

            (ערוך ערך דד א').

     

7.               ויש מפרשים מלשון יוונית "דמוס" שמובנה המון עם, כלומר תבואת המון העם

          (מוסף הערוך ערך דמאי).  בנימין מוספיא 1655  Amsterdam

The little hand indicates where Benyamin added a comment to the Aruch.

 8.       

בערבית דָאמי דַ'אים    a suspected person, דום או דומה בעברית

         דמאי על משקל וודאי

The word domah was changed to sound like the opposite of Vadai

         דמאי דְמֵי תיקן  דְמֵי לא תיקן

There is a talk that he has given tithes, this is a talk that he has not.

         דְמֵאי , דְמֵיSuspicion ,talk                               

Whence D'mai, fruits about which there is a suspicion as to the tithes therefrom

(קהות ערוך השלם, Jastrow)

Kahut and Jastrow translate it as talk or gossip instead of suspicious, because gossip isn't always about someone is doing someting bad as evidence by the sugyah where the gossip is that someone's husband loves her very much.

[נדה ס"ו]
====================================

There is no gemara on the last section of the Mishneh Taanit in the Yerushalmi

סיום למסכת תענית

ד,ז [ח]

 אַמָר רַבָּן שִׁמעוֹן בֶּן גַמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כְּחֲמִישָׁה עֳשָׂר בְּאָב וּבְיוֹם הַכִּיפּוּרִים, שֶׁבְּהֶם בְּנֵי יְרוּשָלַים יוֹצְאִין בְּכְלִי לַבָן שְׁאוּלִים, כְּדֵי שֶׁלֹא לְבַיֵישׁ אֶת מִי שְׁאֵין לוֹ. וְכֹל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה. וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַים יוֹצאוֹת וְחוֹנוֹת בְּכְרַמִים. וְכַך הֵן אוֹמרוֹת, שָׂא נָא בָּחוּר עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מַה אַתָּה בּוֹרֵר לְךָ; אַל תִיתֵן עֵינֶיך בְּנוֹאי, אֵלֶא תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִשְׁפָחָה. וְכֵן הוּא אוֹמָר: צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן, בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה --בָּעֲטָרָה, שֶׁעִטְּרָה-לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, וּבְיוֹם, שִׂמְחַת לִבּוֹ,

 "בְּיוֹם חתונָתוֺ", זֶה מַתַן תּורָה;

"וּבְיוֹם, שִׂמְחַת לִבּוֹ" ,זֶה בִּנְיָן בֵּית הִַמִקְדַשׁ , שֶׁיְבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְָּיָמֵינוּ . אָמֵן

עובדיה בן אברהם מברטנורא

was a Jewish rabbi and a commentator on the Mishnah, commonly known as "The Bartenura" or Obadiah of Bertinoro. He was born and lived in the second half of the 15th century in Italy; he died in Jerusalem about 1500.

זֶה מַתַן תּוֹרָה - יוֹם הִַכִּיפּּּוּרִים שֶׁבּוֹ נָתְנוּ לוּחוֹת אַחֲרוֹנוֹת

זֶה בִּנְיָן בֵּית הִַמִקְדַשׁ  – שֶׁנִתְחַנֵך בְּיוֹם הִַכִּיפּּּוּרִים

יום טוב לפמן הלר

Yom-Tov Lipmann ben Nathan ha-Levi Heller, (b. Wallerstein, Bavaria, 1578; d.Krakow, August 19, 1654), was a Bohemian rabbi and Talmudist, best-known for writing a commentary on the Mishnah called the Tosafot Yom-Tov (1614-7). Heller was one of the major Talmudic scholars in Prague and in Poland during the "Golden Age" before 1648.

זֶה בִּנְיָן בֵּית הִַמִקְדַשׁ  - פִּירֵשׁ הר"ב שֶׁנִתְחַנֵך בְּיוֹם הִַכִּיפּּּוּרִים

כְּלוֹמָר שֶׁגַם יוֹם הִַכִּיפּּּוּרִים הָיָה  בְּתוֹך יְמֵי הִַחִינוּך כְּדְמוּכַח בְּמְלִַַכִים א׳ ח סה

וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם.

מְפוּרָשׁ בְּגְמַרָא דְמוֹעֵד קַטָן דַף ט׳ דְשִׁבְעַת יָמִים הָיָה הַחִינוּך קוֹדֶם לְשִׁבְעַת יְמֵי הַחָג

וְנִמְצָא שְׁבְּשִׁבְעָה בְּתִשְׁרֵי שֶׁהֵם שְׁנֵי יָמִים קוֹדֶם יוֹם הִַכִּיפּּּוּרִים הִתְחִילוּ יְמֵי הַחִינוּך

וּמִכֹל מָקוֹם מִקְרֵי יוֹם הִַכִּיפּּּוּרִים, יוֹם שִׂמְחַת לָנוּ דְלֹא לְמְעוּטֵי שְׁאַר יוּמֵי אֵלֶא שֶׁעַל  כֹּל פָּנִים הָיָה הוּא יוֹם חֶדְוָה וְשִׂמְחַת הַחִינוּך.

Why it can't refer to the dedication of the second temple:

 ואֵין לוֹמָר שְׁעַל בְּשֵׁית שְׁנֵי נִדְרָשׁ בְּכַאן דְהָא  כָּתִיב בְּ עֶזְרָא ו׳

{טו} וְשֵׁיצִיא בַּיְתָה דְָה עַד יוֹם תְּלָתָה לִירַח  אֲדָר דִּי הִיא שְׁנַת שֵׁת לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא.

{טז} וַעֲבַדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּהֲנַיָּא וְלֵוָיֵא וּשְׁאָר בְּנֵיגָלוּתָא חֲנֻכַּת בֵּית אֱלָהָא דְָה בְּחֶדְוָה.

{יז} וְהַקְרִבוּ לַחֲנֻכַּת אֱלָהָא דְָה תּוֹרִין מְאָה דִּיכְרִין מָאתַיִן אִמְּרִין אַרְבַּע מְאָה וּצְפִירֵי עִזִּין (לחטיא)

        לְחַטָּאָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל תְּרֵי עֲשַׂר לְמִנְיָן שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.

{יח} וַהֲקִימוּ כָּהֲנַיָּא בִּפלֻגָּתְהוֹן וְלֵוָיֵא בְּמַחְלְקָתְהוֹן עַל עֲבִידַת אֱלָהָא דִּי בִיְרוּשְׁלֶם  כִּכְתָב סְפַר מֹשֶׁה.

{יט} וַיַַּעֲשׂוּ בְנֵי הַגּוֹלָה אֶת הַפָּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוּן.

Why it can't refer to the dedication of the "third" temple built by Herod:

וּבּנְיָן הוֺרדוּס דוֺחֵק לוֺמַר לְפִי שֶׁסִיפֵר יוֺסֵף בֶּן גוּריוֹן בְּפֶּרֶק נ״ה מִסִפְרוֹ בְּעִנְיָן חִנוּך הַבַּיִת שֶׁעָשָׂה אוֺתוֺ הַיוֺם מִשְׁתֶה בְּכֹל שָׁנָה וְשָׁנָה בְּכֹּל מְדִינוֹת יְהוּדָה וְזֶה אִי אֶפְשָׁר בְּיוֺם הַכּיפּוּרים:

Page 79 Josephoon

אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶלֶך מִדֵי שָׁנָה בְּשָׁנָה יוֺם אֲשֶׁר קִּבֵּל הַמָלְכוּת

Athough Josephoon is not always accurate in quoting Josephus, in this case the quote is accurate. 

Antiquities  Book 15  Joseph ben Matityahu

CHAPTER 11.

HOW HEROD REBUILT THE TEMPLE AND RAISED IT HIGHER AND MADE IT MORE MAGNIFICENT THAN IT WAS BEFORE

 6. But the temple itself was built by the priests in a year and six months; upon which all the people were full of joy; and presently they returned thanks, in the first place, to God; and in the next place, for the alacrity the king had showed. They feasted and celebrated this rebuilding of the temple: and for the king, he sacrificed three hundred oxen to God, as did the rest every one according to his ability; the number of which sacrifices is not possible to set down, for it cannot be that we should truly relate it; for at the same time with this celebration for the work about the temple fell also the day of the king's inauguration, which he kept of an old custom as a festival, and it now coincided with the other, which coincidence of them both made the festival most illustrious.

=========================================

מסכת ראש השנה  - איך שנה את המנהג של תקיעת השופר

פרק ד - משנה ט

סֵדֶר תְּקִיעוֹת – שָׁלֹש שֶׁל שָׁלֹש שָׁלֹש. וְשִׁיעוּר תְּקִיעָה – כְּשָׁלֹש תְּרוּעוֹת . שִׁיעוּר תְּרוּעָה – כְּשְׁלֹש יְבָבוֹת. תַּקָע בְּרִאשוֹנָה, וּמָשַׁך בְּשְׁנִיָה כְּשְׁתַּיִם –  אֵין בְּיָדוֹ אֵלָא אַחַת. מִי שֶׁבֵּירָך וְאַחֵר כָּך נִתְמַנָה לוֹ שוֹפָר– תּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ שָׁלֹש פְּעָמִים. כְּשֵׁם שֶׁשְׁלִיחַ צִבּוּר חָיַּיב , כַּך כָּל יָחִיד וְיָחִיד חָיַּיב . רַבָּן גַמְלִיאֵל אוֹמֵר:  שְׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן :

"רבן גמליאל  אומר שליח הציבור מוציא את הרבים ידי חובתן."

 ר' חוּנָה רַבָּה דְצִיפוּרִין בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן:  הֲלָכָה כְּרַבָּן גַמְלִיאֵל בְּאִילֵין תְּקִיעָתָהּ.

 רַבִּי זְעִירָה וְרַב חִסְדָא הַווּן יַתֵיבִין תָמַן בִּתְּקִיעָתָא מִן דְצָלוּן אֶת צְלוּתָא, קָמַי רַב חִסְדָא בַּעֵי מֽצָלְיָּיה. אָמַר לֵיה רַבִּי זְעִירָה: לֹא כְּבָר צָלִינַן? אָמַר לֵיה: מָצְלִינָא וְחָזַר וּמְצַלֵי.

דְנַחְתוֹן מֵעֲרְבֵּיִים וְאָמְרֽין תַּמַן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כְּרַבָּן גַמְלִיאֵל בְּאִילֵין תְּקִיעָתָהּ, וְאָנָא דְלָא כִּוַונִית,  אֽילוּ כִּוַונִית, נְפֵק יְדֵי חוֹבָתוֹ.

  אָמַר רַבִּי זְעִירָה וְיֵאוּת כֹּל תְנַיָיא תַּנִי לָהּ בְּשֵׁם רַבָּן גַמְלִיאֵל, וְרַבִּי הוֹשָׁעְיָה תַּנִי לָהּ בְּשֵׁם חֲכ מִים.

 רַבִּי אֲדָא דִקַיסָרִֽין בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן וֽהוּא שֶׁיּֽהֵא שָׁם מֵרֹאשׁ הֵתּֽפִלָּה

אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בְּרַבִּי יִרְמְיָה מָתְנִיתָא אָמְרָה כֵּן  "סֵדֶר בְּרָכוֹת: אוֹמֵר אָבוֹת וּגְבוּרוֹת וּקְדוּשָת הַשֵּׁם:

Zerachiah ben Isaac Ha-Levi Gerondi זרחיה הלוי called Baal Ha-Maor was born about 1125 in the town of Girona, Spain – hence the name Gerondi – and died after 1186 in Lunel, France

בעל המאור על הרב יצחק אלפסי מסכת ר״ה פרק ד

ואל תתמה על מה שאמרנו שנשתנו המנהגים בדורות האחרונים מדורות הראשונים כי אני זוכר בילדותי כל הצבור מתפללין במוספין שבע ושליח צבור לבדו היה מתפלל תשע והיו תולין מנהגים במנהגי ישיבות הגאונים כי כן מצאו כתוב בספריהם וכן נמצא בהלכות הרב יצחק בן גיאת ועכשיו חזרו ועכשיו חזרו הכל להיות מתפללים תשע ברכות.

And do not be surprised that they said the minhag changed in later generations from earlier generations, because I remember in my youth that the whole congregation prayed just seven berachot and only the shaliach tzibor prayed nine and they grounded their minhag on the minhagim of the Gaonic yeshivot as it was written in their books and now everyone has returned to praying the nine blessings

דברי משלם בעהר, משלם פישל Frankfort 1926

היהודים בספרד בכל מנהגי בית הכנסת והתפלות נמשכו אחרי דברי גאוגי בבל, ובפרט אחרי רב עמרם גאון ששלח  להם את סידורו, וגם במוסף של ראש השנה נהגו  כמנהג ישיבות בבל, שכל הקהל התפלל רק שבע ברכות, והשליח צבור לבדו התפלל תשע. "והיו תולין מנהנם במנהגי ישיבות הגאונים״ והנה הרב רב משה בן רב חנוך שנה את מנהגם זה והנהיג את בני דורו שגם הקהל יתפלל תשע ברכות כמנהג שאר הארצות. עיין דברי הרב יצחק בן גיאת (שערי שמחה הלכות ראש השנה) ובעל המאור על הרב יצחק אלפי מסכת ר״ה פרק ד .

The Jews of Spain in all of their minhagim of the synagogue and prayers tended to follow the Gaonim of Bavel, in particular Rav Amram Gaon who sent them his siddur.  Also in the Musaf of Rosh Hashana they held like the minhag of the Babylonian Yeshivot in that the congregation prayed only seven blessings and the Shaliach Tzibor alone prayed the nine blessings.  "And they grounded their minhagim on the minhagim of the Gaonic yeshivot".  Now Rav Mosheh ben Rav Chanuch changed their minhag and instructed the people of his generation that the entire congregation should pray nine blessing like the minhag of the rest of the countries.

טל אורות   רבי טוביה יהודה טביומי  חלק 3 תל אביב 1948

מבואר אצל רבותינו הראשונים ז״ל: כי בישיבות בבל, עוד מקדמת דנא,

 בתקופת האמוראים ואחר כך בתקופת הסבוראי ובתקופת הגאונים שלאחר כך, היה המנהג שהציבור התפלל שבע ברכות בלבד, רק השליח ציבור התפלל תשע והוציא הרבים ידי חובתם. וכן הנהיגו לפי דעת חכמי בבל גם בספרד. אמנם באיטליה המדינה , שמשם באו ר׳ משה ור׳ חנוך. השנים מארבעה שבוים שנשבו באנייה שהפליגה מבארי שבאיטליה ונפדו רבינו משה ורבינו חנוך בנו. והם התחילו

 להנהיג גם בספרד מנהג איטליה, שגם הציבור יתפלל תשע ולאט לאט גברה ידם,

"שעכשיו חזרו הכל להיות מתפללים תשע״ כעדות הרב זרחיה הלוי בעל המאור

 הזה בא בהשפעת רבינו משה ורבינו חנוך בנו, שהאירו כל ארצות המערב באור

 תורתם ונעשו לרבותיהם ומנהיגיהם של כל ארצות המערב, וכולם קבלו מנהגם

 הזה, שכולם בין הציבור בין השליח ציבור יתפללו תשע ברכות במוסף של ראש השנה.

Many of the rishonim believed that in the Babylonian yeshivot from the earliest time, from the time of the Amoraim and the time of the Subaraim as well as the time of the Gaonim, there was a minhag that the congregation prayed only seven berachot and only the Shaliach Tzibur prayed nine berachot and this was sufficient to fulfill the obligation of the congregation.   This Babylonian minhag was the minhag of the Jews of Spain.  However, in Italy, from where Rav Moshe and Rav Chanuch set sail from (two of the four famous Chachamim who were captured from a boat which set sail from Bari [990 C.E.] and redeemed were Rav Moshe and his son Rav Chanuch) the minhag was for everyone to pray the nine berachot. These two Chachamim began to inculcate the Italian minhag into Spain. Gradually their influence strengthened so that by the time of the Baal Hamaor, it could be stated that "today all of the congregations have returned to

saying the nine berachot".

==============================

סיום למסכת פסחים  

הקדמה להגדה  לפי ד"ר הראל יהושפט 

תוספתא ברכות פ"ד ה"ח

כיצד סדר הסעודה?

אורחים נכנסים ויושבים על גבי ספסלים וע"ג קתדראות עד שיכנסו כולן

נכנסו כולן ונתנו להם לידיים כל אחד ואחד, נוטל ידו אחת

 מזגו להם את הכוס אחד ואחד מברך לעצמו

 הביאו להם פרפריות כל אחד ואחד מברך לעצמו

 עלו והסיבו נתנו להם לידיים אע"פ שנוטל ידו אחת נותן לשתי ידיו

מזגו להם את הכוס אע"פ שבירך על הראשונה מברך על השניה

הביאו לפניהם פרפריות אע"פ שבירך על הראשונה מברך על השניה ואחד מברך לכולן

הבא אחר שלש פרפריות אין לו רשות להכנס

מנהג משפחת הראל

א.    מתחילים את הסדר בישיבה על ספה והכורסאות.

ב.     ושם מקדשים אל הכוס הראשונה

ג.      נוטלים יד ימין ולא מברכים

ד.     ואוכלים שלשה פרפראות, ומברכים על בל אחת בסדר הזה:

סלט פירות – ומברכים בורא פרי העץ

ירקות –והם המכונים כרפס – מטבלים במי מלח  ומברכים בורא פרי האדמה

עוגה פסח ללא קמח – מברכים שהכל נהיה בדברו.

ה.    שאלת הבנים ואמירת ההגדה

ו.       נוטלים ידיים ומברכים על נטילת ידיים ויושבי לשולחן הסעודה. ומברכים על המצות

ז.      מטבלים בחרוסת, ואוכלים מצה ומרור

ח.    אוכלים את סעודת החג.

 -------------------

הפסח

הַפֶּסַח אַחַר חֲצוֹת, מְטַמֵא אֶת הַיָדָיִם; הַפִּיגוּל והַנּוֹתָר, מְטַמְאִין אֶת הַיָדָיִם.

בֵּירַך בִּרְכוֹת הַפֶּסַח פַּטָר אֶת שֶׁל זֶבַח.  אֶת שֶׁל זֶבַה לֹא פַטָר אֶת שֶׁל פֶּסַח דִבְרֵי רַבִּי יִשְׁמַעֵאל. רַבִּי עַקִיבָה אוֹמֵר, לֹא זוֹ פוֹטֶרֶת זוֹ וְלֹא זוֹ פוֹֹטֶרֶת זוֹ:

אַמָר רַבִּי זְעֵירָא דְלֹא בֵּרַך בִּרְכַּת הַפֶּסַח לֹא פַטָר שֶׁל זֶבח וְשֶׁל זֶבַח פַּטָר שֶׁל פֶּסַח שֶׁהַפֶסַח בִּכְּלַל הַזֶבַח.  א"ר מַנָא הַפֶּסַח עִיקָר וְהַזֶבַח טְפֵילָה:

הדרן

הֲדַרַן עַלָךְ מַסֶּכֶת פְּסַָחִים וְהֲדַרַך עֲלָן, דֲעֲתֵך עֲלֵך מַסֶּכֶת

פְּסַָחִים וֽדֲעֲתֵך עַלָךְ. לָא נִתֽנַשֵׁי מִינָךְ מַסֶּכֶת פְּסֵַחִים וְלֹא תִּתֽנַשִׁי מִינַן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלֹא בְּעָלְמָא דְאַָתֵי.  

הַעֲרֵב נָא ה' אֱלֹקינוּ, אֶת דִּבְרֵי תּוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּפִיפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ כּוּלָנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כּוּלָנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תּוֹרָתְךָ

מֵאֹיְבַי, תְּחַכְּמֵנִי מִצְו‍ֹתֶךָ:    כִּי לְעוֹלָם הִיא-לִי.

 יְהִי-לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ--    לְמַעַן, לֹא אֵבוֹשׁ.

לְעוֹלָם, לֹא-אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ:    כִּי בָם, חִיִּיתָנִי.

בָּרוּךְ אַתָּה ה' לַמֽדֵנִי חֻקֶּיךָ

 אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד.

מוֹדִֶה אֲנִי לְּפָנֶיךָ ה' שֶׁנָתַתָּ חֶלְֽקִי מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וּבָתֵּי כְנֵסֽיּוֹת וְלֹא נָתַתָּ חֶלְֽקִי בָתֵּי תִיאֲטְרוֹת וּבָתֵּי קִרְקַסִאוֹת.    אֲנִי עָמֵַל  וְהֵן עֲמֵלִים. אֲנִי עָמֵַל לִירֹש גַן עֵדְן, וְהֵם עֲמֵלִים לִבְאֵר שַׁחַת. שֶׁנֱאמַר - כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת (תהילים טז:י)

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אלקי, כְּשֵׁם שֶׁעֲזַרֽתַּנִי לְסַיֵים מַסֶּכֶת פְּסַָחִים  כֵּן תּֽעַזְרֵנִי לְהַתְחִיל מְסֶכְתוֹת אַחֵרוֹת וּסֽפָרִים אַחֵרִים וּלְסַיֵימָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה וּזְכוּת כֹֹּל הַתְנָאִים וְאָמוֹרָאִים הֵַנִזְכַּרֽים בְּמַסֶּכֶת פְּסַָחִים תַעֲמוֹד לִי וּלְזַרְעִי שֶׁלֹא תָּמוּש הַתּוֹרָה מִפֽי וּמִפִי זַרְעִי עד עוֹלָם. וַיִתְקַיֵים בִּי  

בְּהִתְהַלֶּכְךָ, תַּנְחֶה אֹתָךְ--    בְּשָׁכְבְּךָ, תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ;
וַהֲקִיצוֹתָ,    הִיא תְשִׂיחֶךָ.  

כִּי-בִי, יִרְבּוּ יָמֶיךָ;    וְיוֹסִיפוּ לְּךָ, שְׁנוֹת חַיִּים.   
אֹרֶךְ יָמִים, בִּימִינָהּ;    בִּשְׂמֹאולָהּ, עֹשֶׁר וְכָבוֹד.
ה'--עֹז, לְעַמּוֹ יִתֵּן;    ה', יְבָרֵךְ אֶת-עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. 

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי הוּא עָתִיד לְאִתְחַדְתָּא, וּלְאַחֲיָאה מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא יַתְּהוֹן לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירֻשְׁלֶם וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מִן אַרְעָא, וּלְאָתָבָא פֻלְחָנָא דִּי שְׁמֵיהּ לְאַתְרֵיהּ, וְיִמְלֹיךְ במַלְכוּתֵיהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵיהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵיהּ, בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּיהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמָן קָרִיב; וְאִמְרוּ אָמֵן. 

 יְהֶא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלְמָא וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. 

 יִתְבָּרַךְ יִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר, וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדַּר וְיִתְעַלֶּה, וְיִתְהַלַּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

  לְעֵילָא לְעֵילָא מִכָּל בִּרְכָתָא ושִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא ונֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא; וְאִמְרוּ אָמֵן. 

 עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל תַּלְמִידֵי תַּלְמִידֵיהוֹן  וְעַל כָּל מָאן דְּעָסְקִינָן בְּאוֹרָיְתָא דִּי בְאַתְרָא קַדִּישָׁא הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵי לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפֻרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא, וְאִמְרוּ אָמֵן.  יְהֶא שְׁלָמָא רַבָּא מִשְּׁמַיָּא וְסִיַּעְתָּא וּפֻרְקָנָא עֲלֵיכוֹן וַעֲלַנָא וְעַל כָּל קְהָלְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

 יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים טובים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן:

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן

-----------------------------------------------------------------------------

סיום דמאי סתיו 2013

פרק ז - משנה ח

מִי שֶׁהָיוּ לוֹ עֶשֶׂר שׁוּרוֹת שֶׁל עֶשֶׂר עֶשֶׂר כַּדֵּי יַיִן, וְאָמַר, שׁוּרָה הַחִיצוֹנָה אַחַת מַעֲשֵׂר, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא, נוֹטֵל שְׁתֵּי חָבִיּוֹת לוֹכְסָן. חֲצִי שׁוּרָה הַחִיצוֹנָה אַחַת מַעֲשֵׂר, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא, נוֹטֵל אַרְבַּע חָבִיּוֹת מֵאַרְבַּע זָוִיּוֹת. שׁוּרָה אַחַת מַעֲשֵׂר, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא, נוֹטֵל שׁוּרָה אַחַת לוֹכְסָן. חֲצִי שׁוּרָה אַחַת מַעֲשֵׂר, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא, נוֹטֵל שְׁתֵּי שׁוּרוֹת לוֹכְסָן. חָבִית אַחַת מַעֲשֵׂר, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא, נוֹטֵל מִכָּל חָבִית וְחָבִית:

A hundred bottles of wine on the floor, a hundred bottles of wine if two of those bottles should be ma'asar,  98 bottles of wine on the floor.

א                                                                                      ב

ג                                                                              ד

A hundred bottles of wine on the floor, a hundred bottles of wine, if four of the bottles should be ma'sar, 96 bottles of wine on the floor.

א                                                                                      ב

ג                                                                              ד

A hundred bottles of wine on the floor, a hundred bottles of wine, if 10 of those bottles should be ma'sar 90 bottles of wine on the floor.

א                                                                                      ב

ג                                                                              ד

A hundred bottles of wine on the floor, a hundred bottles of wine, if 20 of those bottles should happen to be ma'sar 80 bottles of wine on the floor.

א                                                                                      ב

ג                                                                              ד